סליחה- האם בכל מחיר?

יש כמה דרגות של סליחה וכל אחת נושאת את המחיר שלה.
האם תסכימו לשלם כל מחיר עבור סליחה?

כל כיפור אני מפרסמת את הפוסט הזה שמקבל טוויסט משנה לשנה ונכתב בווריאציות שונות, יותר מפותחות, יותר מנוסות ויותר- עמוקות.
סליחה, האם בכל מחיר? האם היא באמת עוזרת לנו להשיג את השקט שאנו מחפשים?

לסליחה יש כמה משמעויות *הדרגתיות* שאכתוב כאן וקחו מתוכו מה שנכון לכם, מה שאתם מרגישים איתו הכי שלמים:

כשפוגעים בנו פעם אחת אנחנו מחזיקים כעס והמוח נורא עסוק בפגיעה עצמה. זה לופ רעיל שמזין את עצמו וזולל אנרגיה מטורפת על ההתעסקות הזאת של מה שעשו לנו ואיך ולמה. זה מצב שבו אנחנו נמצאים במקום קרבני, וזה בסדר. בכולנו יש קרבן שלפעמים מרים ראש ומבקש קצת רחמים עצמיים. רחמים עצמיים מתעוררים כשאנחנו מרגישים פגועים ואנחנו צריכים מישהו שיזדהה איתנו וייתן ליטוף וחיבוק וחמלה, ובאותו רגע אין בנמצא- אז אנחנו נותנים את זה לעצמנו מתוך נחמה וכמענה לכעס.
כשסולחים לפוגע- זה משחרר את הלופ הקשה והמרוקן הזה, ונושמים לרווחה.
כשפוגעים בנו פעם שניה אנחנו כבר נעלבים ומתחילים לראות בזה משהו אישי נגדנו. אותו לופ רעיל חוזר על עצמו ואנחנו מתחילים לשאול את עצמנו שאלות לגבי מה הפוגע חושב עלינו. מתעוררת תהייה לגבי תפיסתו של הפוגע כלפינו. התשובות תלויות בכמה הפוגע חשוב לנו ומה משמעות נוכחותו בחיינו.
כשסולחים לו שוב- זה משחרר את הלופ, נושמים, פחות לרווחה...
כשפוגעים בנו באופן סדרתי מערכת היחסים עם הפוגע כבר מעורערת לחלוטין ואם האדם הזה משמעותי בחיינו- כנראה שבנוסף אנחנו עסוקים בריצוי של מישהו שאין לנו דרך להשתחרר ממנו (יש דרך והיא לא בתודעה), אנחנו כלואים בתוך מערכת מתעללת של פגיעות שהסליחה עבורן כבר לא משחררת את הלופ ולא מאפשרת נשימה מלאה.
כשאנחנו כבר נמצאים בתוך תהליך של עבודה עצמית והתפתחות תודעה, הדבר החזק ביותר בתהליך הוא שינוי במדרג האחריות שאנחנו מקבלים על האירועים בחיינו. לומדים לזהות עדיין חלק קטן ויחסי מהדינמיקה במערכות יחסים סביבנו ומתחילים לקבל חלקים מסוימים בעצמנו.
כשסולחים לעצמנו על שאפשרנו לאחרים לפגוע בנו- חוזרים לנשום טוב יותר.
בשלב מתקדם יותר בתהליך החיבור לעצמנו, וכתוצאה מעבודה על חלק לגמרי אחר, קורה דבר מעניין בו אנחנו מתחילים להגדיר את הגבולות שלנו ומזהים מי האנשים שלסלוח להם רק יגרום להם להמשיך לפגוע בנו. מערכת היחסים איתם עוברת שינוי, ממש כמו מערכת היחסים שלנו עם עצמנו.
כשלא סולחים להם- הם מתחילים לכבד אותנו ואת הגבולות שלנו. זה לא ממקום של נקמנות או רצון לפגוע, אלא ממקום של הגנה על גבולות היכולת של הנפש שלנו להכיל את הפגיעות (Vulnerability) ולכל אדם יכולת שונה של ספיגת הפגיעות הזאת, לכן מאוד חשוב להיות קשובים ולהרגיש את התגובה שלנו לאירועים, עד כמה הכאב מוחשי באזור של הלב.

מה אתם עושים כשפוגעים בכם ואיפה אתם על הסקאלה הזאת של הסליחה?

#{title}