האם אנחנו עוסקים בדבר הנכון
אולי סתם מבזבזים זמן על משהו שנסחפנו אליו מסיבות שונות?
היכנסו לגלות.
אולי סתם מבזבזים זמן על משהו שנסחפנו אליו מסיבות שונות?
היכנסו לגלות.
עלה פעם בדעתכם שציפור תתחיל לילל וכלב יתחיל לעוף?
כל ייצור שקיים על כדור הארץ מכוון למיצוי מלא של הפוטנציאל שלו והמשימה הקיומית שלו, וגם לנו יש לנו משימה קיומית.
רק אנחנו, בני האדם, בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר על הכדור הזה, מסתבכים עם זה, נכנסים לסרטים, חיים בעצב ובתסכול, לפעמים חיים שלמים.
אחת מהשאלות שמעסיקות את כולנו בחלק גדול מהחיים, לפעמים אפילו עד גיל ארבעים או חמישים, היא האם אנחנו עוסקים בדבר הנכון אולי סתם מבזבזים זמן על משהו שנסחפנו אליו מסיבות שונות? איך אנחנו יודעים שאנחנו נכנסים לדבר הנכון בעבודה, בעסקים בזוגיות ובכל תחומי החיים.
שמעו זו שאלה רצינית, לא בא לי לשרוף חיים שלמים על משהו שלא נכון לי. נכון?
אז איך באמת נדע, ככה חד וחלק, אם הדבר הזה שאנחנו ממש רוצים הוא משהו מתוכנו, מהציווי הפנימי שלנו או לחילופין משהו שהסביבה הטמיעה לנו בראש וחלחל לתת מודע ומנהל אותנו בלי שנדע, ואולי אפילו עונים על איזו ציפייה שכבר בילדות מצפים מאיתנו ואנחנו עונים עליה מתוך רצון לשייכות ואהבה וקבלה, ולא מבינים שאנחנו תקועים בתוך לופ שיוצר בנו איזו תקווה.
האם מה שאנחנו מנסים להשיג הוא באמת אנחנו או שהוא משהו שמצפים מאיתנו, משהו שהרגילו אותנו לחשוב שאנחנו צריכים להיות. האם אנחנו מחבלים בסיכויים כי יש מאיתנו ציפייה להישאר קטנים ותלויים (שאלה חזקה ומטלטלת בפני עצמה), האם אנחנו מחבלים בסיכויים של עצמנו כי למדנו שאסור להיות יותר טובים מאחרים? האם אנחנו חייבים להיות מה שאנחנו כי נתנו לנו תפקיד להיות הדוגמה המוצלחת של המשפחה? האם אנחנו מי שאנחנו כי נתנו לנו תפקיד להיות: הדוגמה הלא מוצלחת של המשפחה?
לפעמים אנחנו מחזיקים מציאות כי היא תפקיד שהוטל עלינו ולא המהות האמיתית שלנו.
זה עמוק, אני יודעת, מדובר בנימים הכי קטנים של דינמיקות אישיות ומשפחתיות והן לרוב לא פשוטות, אבל אפשר לזהות אותן ולפתור אותן. אלה השאלות החשובות ביותר שאתם יכולים לשאול לגבי מהות הקיום שלכם, ואלה השאלות החשובות ביותר שאתם יכולים לשאול לגבי מיצוי הפוטנציאל שלכם. אז איך יודעים?
השאלה "מה ההבדל בין עקשנות להתמדה" פוגשת את התלבטות שכולנו מתמודדים איתה בכל מיני סיטואציות בחיים.
ההבדל בין עקשנות להתמדה הוא הבנת גודל הסיכוי והזיקה. אני אסביר ותוך כדי תחשבו על הנתונים בחייכם שתומכים בנושא הזה אצלכם.
עקשנות - כשמבינים שהסיכוי להצליח קלוש ואין לנו חיבור ממשי לנושא. חלמנו על כל מיני דברים, זה התמסמס, גם כבר לא ממש רלוונטי, זה לא באמת מרגש אותנו יותר. אם היה חיבור כלשהו ואיננו, סימן שהיה חיבור חלש.
התמדה - כשמבינים שהסיכוי גבוה ומרגישים חיבור חזק לנושא. יש לנו את הידע, היכולת המקצועית, הניסיון ועוד. גם אם אני בורחת מזה זה יגיע אלי, זה כאילו בתאים, בלב, ב-DNA. זאת זיקה, חיבור חזק, וזה סיכוי גבוה להצלחה, ובאמת כשאנחנו עושים את זה אנחנו מרגישים אפילו קצת מאושרים, זה יוצא בלי מאמץ, ב-FLOW. הרבה פעמים זה משהו שהיינו מחוברים אליו בילדות, לא תמיד אבל לפעמים זה רמז מסוים, וזה במקרים רבים משהו שניסינו לעשות הרבה פעמים והמציאות תמיד תחזיר אותנו אליו באיזושהי דרך.
מכאן שעקשנות והתמדה הן בכלל לא תכונות, בטח לא מילות גנאי, אתה עקשן, את לא מתמידה.. אלא מצב זמני המתייחס לעניין מסוים, לאירוע מסוים. יש תחומים שאנחנו מתעקשים בהם ויש תחומים שאנחנו מתמידים בהם, אז כשאומרים לכם שאתם סתם עקשניים, אל תיעלבו. רק אתם מבינים כמה חזק אתם רוצים את הדבר וכמה ידע ויכולת יש לכם להשיג אותו, כמה זיקה וכמה סיכוי. ועכשיו אתם גם יודעים שאתם בעצם מתמידים.
כשאתם מתרחקים וזה ממשיך לפגוש אתכם חיים שלמים, סיכוי טוב שהפוטנציאל שלכם מדבר איתכם ואתם לא קוראים נכון את הנתונים.
כל ייצור שקיים על כדור הארץ מכוון למיצוי מלא של הפוטנציאל שלו והמשימה הקיומית שלו, וגם לנו יש לנו משימה קיומית.
רק אנחנו, בני האדם, בעלי האינטליגנציה הגבוהה ביותר על הכדור הזה, מסתבכים עם זה, נכנסים לסרטים, חיים בעצב ובתסכול, לפעמים חיים שלמים.
אחת מהשאלות שמעסיקות את כולנו בחלק גדול מהחיים, לפעמים אפילו עד גיל ארבעים או חמישים, היא האם אנחנו עוסקים בדבר הנכון אולי סתם מבזבזים זמן על משהו שנסחפנו אליו מסיבות שונות? איך אנחנו יודעים שאנחנו נכנסים לדבר הנכון בעבודה, בעסקים בזוגיות ובכל תחומי החיים.
שמעו זו שאלה רצינית, לא בא לי לשרוף חיים שלמים על משהו שלא נכון לי. נכון?
אז איך באמת נדע, ככה חד וחלק, אם הדבר הזה שאנחנו ממש רוצים הוא משהו מתוכנו, מהציווי הפנימי שלנו או לחילופין משהו שהסביבה הטמיעה לנו בראש וחלחל לתת מודע ומנהל אותנו בלי שנדע, ואולי אפילו עונים על איזו ציפייה שכבר בילדות מצפים מאיתנו ואנחנו עונים עליה מתוך רצון לשייכות ואהבה וקבלה, ולא מבינים שאנחנו תקועים בתוך לופ שיוצר בנו איזו תקווה.
האם מה שאנחנו מנסים להשיג הוא באמת אנחנו או שהוא משהו שמצפים מאיתנו, משהו שהרגילו אותנו לחשוב שאנחנו צריכים להיות. האם אנחנו מחבלים בסיכויים כי יש מאיתנו ציפייה להישאר קטנים ותלויים (שאלה חזקה ומטלטלת בפני עצמה), האם אנחנו מחבלים בסיכויים של עצמנו כי למדנו שאסור להיות יותר טובים מאחרים? האם אנחנו חייבים להיות מה שאנחנו כי נתנו לנו תפקיד להיות הדוגמה המוצלחת של המשפחה? האם אנחנו מי שאנחנו כי נתנו לנו תפקיד להיות: הדוגמה הלא מוצלחת של המשפחה?
לפעמים אנחנו מחזיקים מציאות כי היא תפקיד שהוטל עלינו ולא המהות האמיתית שלנו.
זה עמוק, אני יודעת, מדובר בנימים הכי קטנים של דינמיקות אישיות ומשפחתיות והן לרוב לא פשוטות, אבל אפשר לזהות אותן ולפתור אותן. אלה השאלות החשובות ביותר שאתם יכולים לשאול לגבי מהות הקיום שלכם, ואלה השאלות החשובות ביותר שאתם יכולים לשאול לגבי מיצוי הפוטנציאל שלכם. אז איך יודעים?
השאלה "מה ההבדל בין עקשנות להתמדה" פוגשת את התלבטות שכולנו מתמודדים איתה בכל מיני סיטואציות בחיים.
ההבדל בין עקשנות להתמדה הוא הבנת גודל הסיכוי והזיקה. אני אסביר ותוך כדי תחשבו על הנתונים בחייכם שתומכים בנושא הזה אצלכם.
עקשנות - כשמבינים שהסיכוי להצליח קלוש ואין לנו חיבור ממשי לנושא. חלמנו על כל מיני דברים, זה התמסמס, גם כבר לא ממש רלוונטי, זה לא באמת מרגש אותנו יותר. אם היה חיבור כלשהו ואיננו, סימן שהיה חיבור חלש.
התמדה - כשמבינים שהסיכוי גבוה ומרגישים חיבור חזק לנושא. יש לנו את הידע, היכולת המקצועית, הניסיון ועוד. גם אם אני בורחת מזה זה יגיע אלי, זה כאילו בתאים, בלב, ב-DNA. זאת זיקה, חיבור חזק, וזה סיכוי גבוה להצלחה, ובאמת כשאנחנו עושים את זה אנחנו מרגישים אפילו קצת מאושרים, זה יוצא בלי מאמץ, ב-FLOW. הרבה פעמים זה משהו שהיינו מחוברים אליו בילדות, לא תמיד אבל לפעמים זה רמז מסוים, וזה במקרים רבים משהו שניסינו לעשות הרבה פעמים והמציאות תמיד תחזיר אותנו אליו באיזושהי דרך.
מכאן שעקשנות והתמדה הן בכלל לא תכונות, בטח לא מילות גנאי, אתה עקשן, את לא מתמידה.. אלא מצב זמני המתייחס לעניין מסוים, לאירוע מסוים. יש תחומים שאנחנו מתעקשים בהם ויש תחומים שאנחנו מתמידים בהם, אז כשאומרים לכם שאתם סתם עקשניים, אל תיעלבו. רק אתם מבינים כמה חזק אתם רוצים את הדבר וכמה ידע ויכולת יש לכם להשיג אותו, כמה זיקה וכמה סיכוי. ועכשיו אתם גם יודעים שאתם בעצם מתמידים.
כשאתם מתרחקים וזה ממשיך לפגוש אתכם חיים שלמים, סיכוי טוב שהפוטנציאל שלכם מדבר איתכם ואתם לא קוראים נכון את הנתונים.