אז איך יוצרים יחסי אמון עם מערכת האומץ שלנו?
כמו תמיד הנתונים נמצאים מולכם.
כמו תמיד הנתונים נמצאים מולכם.
מספרים לנו שצריך להתאמן כדי לחזק את שריר האומץ, אבל מה עושים שממש כמו בחדר כושר אנחנו מתחילים ומפסיקים מתחילים ומפסיקים?
למעשה אומץ הוא טוויית מערכת יחסי אמון בינכם לבין עצמכם וכחלק מהתפתחות אישית, גם היא מתבצעת כתהליך.
אז איך בונים את 'שריר האומץ' שלנו לאט ובטוח?
לפעמים האומץ הוא לא רק לעשות מה שצריך, לפעמים האומץ הוא גם לא לעשות מה שלא צריך! לא לצאת לדייט הזה כי הוא מרגיש לנו מראש לא נכון, למרות שאני ממש לבד וצריכה אהבה. לא להסכים לעשות משהו, בעבודה, במשפחה, כי הוא פוגע בקווים האדומים שלנו ואנחנו יותר לא מאפשרים. האומץ לא לאכול את העוגייה, כי מגיע לי להרגיש טוב עם הגוף שלי, אבל אז יהיה לי יותר טוב וזה לא מתיישר עם הציפיה ממני וזה מפחיד. האומץ לא ליפול למקומות שמורידים אותנו, האומץ להישאר עם הראש מעל המים למרות שלימדו אותנו שלא מגיע לנו ואנחנו לא ראויים, האומץ להרוויח כסף ולהתפרנס ברווחה כי מגיע לנו!
האומץ להיות אנחנו למרות הפחד שלא יקבלו אותנו!
אז איך יוצרים יחסי אמון עם מערכת האומץ שלנו?
כמו תמיד הנתונים נמצאים מולכם.
הדבר הראשון זה לאסוף כל פעם חוות דעת חיובית אחת קטנה על עצמכם.
זה כלי חשוב שעזר לי מאוד לגייס אומץ, לבטוח בעצמי ולהאמין ביכולות שלי, זה ממש לקחת מחברת וכל יום לרשום שניים-שלושה דברים שהצלחתם לעשות היום למרות שזה קצת קשה.
ולמה חשוב לרשום את זה?
כשאנחנו מחמיאים לעצמנו בראש, לפעמים הקולות השליליים מגיעים ואומרים לנו "אה... זה היה במקרה, אהה אז היית ברגע של השראה, אהה זה לא מה שאת חושבת..." מכירים את זה? אבל כשאנחנו כותבים את זה על הדף אנחנו נותנים לזה תוקף, זה חוזר אלינו מול העיניים באופן מוחשי! אנחנו מוציאים את זה מחוץ למחשבה ועל הדף אין את הקולות הקטנים שיכתבו בחזרה את מה שהם אומרים לנו בראש. על הדף זה נשאר, זה לא מתבטל. על הדף אנחנו יכולים לחזור ולהיזכר במה ששכחנו וזה מחזק את אוסף הנתונים החיוביים שיש לנו על עצמנו.
הדבר השני זה לשבת פעם אחת, לצייר את ציר הזמן של החיים שלכם, ולציין עליו כל מיני התפתחויות שהיו לכם בחיים, ממש לסמן ציר עם קווים קטנים, כמו סרגל עם קווים, ולרשום על הקווים האלה איפה היינו לפני שלושים שנה, ואיפה לפני עשרים ואיפה לפני עשר שנים וחמש שנים ואיפה אנחנו היום. לאמיצים ממש אפשר להוסיף איפה תהיו בעוד שנה, חמש שנים ועשר או עשרים שנים. אני רושמת עד "לרגע הזה". זוכרים את "הרגע הזה"? וכל פעם שאני מרגישה צמיחה בתהליך אני מוסיפה אותו לציר, ואז ממש רואה את ההתקדמות שלי. אני של היום ואני שלפני עשר שנים, זה ממש שעון חול הפוך.
הדבר השלישי זה להסכים שגם אם לא הצליח, זה בסדר שננסה שוב, כי אחד המאפיינים של כישלון זה שהוא מקפיא אותנו מהפחד של להיכשל שוב ואז אנחנו עוברים למצב של הימנעות, קיפאון, שזה מצב שמאוד קשה לצאת ממנו. אז להסכים לנסות שוב אם ניכשל גם נותן לגיטימציה לכישלונות, וגם ממש מציל אותנו ממצב של הימנעות.
לאט לאט הרישומים האלה מחזקים בנו את האומץ להאמין בעצמנו.
הרישומים האלה בונים את מערכת יחסי האמון שלנו בעצמנו, את תפישת המסוגלות שלנו!
עכשיו תראו, נכון להיום, אם היינו מאמינים בעצמנו באמת, ההחלטות שהיינו מקבלים- היינו רואים אותן בשטח, בנתוני המציאות שלנו, אבל זה לא תמיד כך, לא תמיד אנחנו רואים את ההחלטות שלנו מתגשמות במציאות...
למה?
כי הרצונות שלנו מתחלקים לשני סוגים:
יש דברים שאנחנו רוצים ממקום אמיתי, של ציווי פנימי, ויש דברים שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים, ממקום של תכתיבי הסביבה, ממקום של ציפייה של אחרים מאיתנו. לפעמים שני הדברים האלה מנוגדים, מושכים לכיוונים שונים, וכמו שני נתונים מנוגדים הם מבטלים זה את זה ואז התכניות שלנו
לא מצליחות.
כדי שהמחשבות שלנו לא יבטלו זו את זו, עלינו לחיות בהרמוניה פנימית, יש כל כך הרבה מה לעשות וזה תהליך מורכב וארוך, אבל בהחלט שווה.
למעשה אומץ הוא טוויית מערכת יחסי אמון בינכם לבין עצמכם וכחלק מהתפתחות אישית, גם היא מתבצעת כתהליך.
אז איך בונים את 'שריר האומץ' שלנו לאט ובטוח?
לפעמים האומץ הוא לא רק לעשות מה שצריך, לפעמים האומץ הוא גם לא לעשות מה שלא צריך! לא לצאת לדייט הזה כי הוא מרגיש לנו מראש לא נכון, למרות שאני ממש לבד וצריכה אהבה. לא להסכים לעשות משהו, בעבודה, במשפחה, כי הוא פוגע בקווים האדומים שלנו ואנחנו יותר לא מאפשרים. האומץ לא לאכול את העוגייה, כי מגיע לי להרגיש טוב עם הגוף שלי, אבל אז יהיה לי יותר טוב וזה לא מתיישר עם הציפיה ממני וזה מפחיד. האומץ לא ליפול למקומות שמורידים אותנו, האומץ להישאר עם הראש מעל המים למרות שלימדו אותנו שלא מגיע לנו ואנחנו לא ראויים, האומץ להרוויח כסף ולהתפרנס ברווחה כי מגיע לנו!
האומץ להיות אנחנו למרות הפחד שלא יקבלו אותנו!
אז איך יוצרים יחסי אמון עם מערכת האומץ שלנו?
כמו תמיד הנתונים נמצאים מולכם.
הדבר הראשון זה לאסוף כל פעם חוות דעת חיובית אחת קטנה על עצמכם.
זה כלי חשוב שעזר לי מאוד לגייס אומץ, לבטוח בעצמי ולהאמין ביכולות שלי, זה ממש לקחת מחברת וכל יום לרשום שניים-שלושה דברים שהצלחתם לעשות היום למרות שזה קצת קשה.
ולמה חשוב לרשום את זה?
כשאנחנו מחמיאים לעצמנו בראש, לפעמים הקולות השליליים מגיעים ואומרים לנו "אה... זה היה במקרה, אהה אז היית ברגע של השראה, אהה זה לא מה שאת חושבת..." מכירים את זה? אבל כשאנחנו כותבים את זה על הדף אנחנו נותנים לזה תוקף, זה חוזר אלינו מול העיניים באופן מוחשי! אנחנו מוציאים את זה מחוץ למחשבה ועל הדף אין את הקולות הקטנים שיכתבו בחזרה את מה שהם אומרים לנו בראש. על הדף זה נשאר, זה לא מתבטל. על הדף אנחנו יכולים לחזור ולהיזכר במה ששכחנו וזה מחזק את אוסף הנתונים החיוביים שיש לנו על עצמנו.
הדבר השני זה לשבת פעם אחת, לצייר את ציר הזמן של החיים שלכם, ולציין עליו כל מיני התפתחויות שהיו לכם בחיים, ממש לסמן ציר עם קווים קטנים, כמו סרגל עם קווים, ולרשום על הקווים האלה איפה היינו לפני שלושים שנה, ואיפה לפני עשרים ואיפה לפני עשר שנים וחמש שנים ואיפה אנחנו היום. לאמיצים ממש אפשר להוסיף איפה תהיו בעוד שנה, חמש שנים ועשר או עשרים שנים. אני רושמת עד "לרגע הזה". זוכרים את "הרגע הזה"? וכל פעם שאני מרגישה צמיחה בתהליך אני מוסיפה אותו לציר, ואז ממש רואה את ההתקדמות שלי. אני של היום ואני שלפני עשר שנים, זה ממש שעון חול הפוך.
הדבר השלישי זה להסכים שגם אם לא הצליח, זה בסדר שננסה שוב, כי אחד המאפיינים של כישלון זה שהוא מקפיא אותנו מהפחד של להיכשל שוב ואז אנחנו עוברים למצב של הימנעות, קיפאון, שזה מצב שמאוד קשה לצאת ממנו. אז להסכים לנסות שוב אם ניכשל גם נותן לגיטימציה לכישלונות, וגם ממש מציל אותנו ממצב של הימנעות.
לאט לאט הרישומים האלה מחזקים בנו את האומץ להאמין בעצמנו.
הרישומים האלה בונים את מערכת יחסי האמון שלנו בעצמנו, את תפישת המסוגלות שלנו!
עכשיו תראו, נכון להיום, אם היינו מאמינים בעצמנו באמת, ההחלטות שהיינו מקבלים- היינו רואים אותן בשטח, בנתוני המציאות שלנו, אבל זה לא תמיד כך, לא תמיד אנחנו רואים את ההחלטות שלנו מתגשמות במציאות...
למה?
כי הרצונות שלנו מתחלקים לשני סוגים:
יש דברים שאנחנו רוצים ממקום אמיתי, של ציווי פנימי, ויש דברים שאנחנו חושבים שאנחנו רוצים, ממקום של תכתיבי הסביבה, ממקום של ציפייה של אחרים מאיתנו. לפעמים שני הדברים האלה מנוגדים, מושכים לכיוונים שונים, וכמו שני נתונים מנוגדים הם מבטלים זה את זה ואז התכניות שלנו
לא מצליחות.
כדי שהמחשבות שלנו לא יבטלו זו את זו, עלינו לחיות בהרמוניה פנימית, יש כל כך הרבה מה לעשות וזה תהליך מורכב וארוך, אבל בהחלט שווה.